הבוקר הצלחתי סופסופ לפצח, חלקית אמנם אבל בכל זאת הענקתי לעצמי צל"ש ,איך אני נכנסת בוורדפרס לבלוג שלי  ואיך אני כותבת בו עברית. לא פשוט וגם כלל לא בטוח שירדתי לסוף דעתם של בוני התוכנה הזו . אני חוששת לשים נקודה בסופו של משפט מפני שלפעמים המילה שלאחריה קופצת מאליה לתחילת השורה. אני יודעת שיש אפשרות לקבל עזרה , אבל למי יש זמן? כמו תמיד, אני מנסה ללמוד בדרך של ניסוי וטעייה (  ותעייה ותהייה ) רק כדי לגלות שהזמן שהתבזבז על הטעיות התהיות והתעיות הוא בדיוק אותו פרק זמן הדרוש לי כדי לקרוא ולהבין את ההוראות על מנת שאוכל  לעבוד  בצורה מסודרת. עניין של אישיות, מן הסתם. אני אדם חסר סבלנות כנראה ושונאת לקבל הוראות… שוב קפצה לי המילה לתחילת השורה…אני מנסה להתחכם לה ולהיות זריזה יותר ממקשי המקלדת, אבל לא תמיד מצליחה. כמו שאמרתי – חסרת סבלנות – מנסה לשעוט קדימה עוד לפני שלמדתי לעלות על הסוס. מידת הסבלנות המעטה שניחנתי בה  מוענקת  כל כולה לעיסוק במילים ובשפות – קרי תרגום – ומכאן גם אהבתי הגדולה למילונים,שכמוהם כאנציקלופדיות של פעם – זו העברית, חובה בביתו של כל מפא"יניק שראה את עצמו משכיל, או הבריטניקה, שכרכיה העצומים בגודלם, רצוי כרוכים בעור, פארו את מדפי הספריות בבתי הבורגנים, הופכים לאט אבל בטוח לזן נכחד -ואני אוספת אותם אל ביתי כמו שאנשי ' תנו לחיות '   אוספים אל ביתם כלבים עזובים:   לא את הגזעיים , המיוחסים, המוצאים בסופו של דבר את גואלם בחנויות הספרים ה'עתיקים' , אלא דווקא את המרופטים והזנוחים שננטשו לגורלם על גדרות הבתים וספסלי הרחוב

. זה אחד מהם. מילון של כיס

ספר ללימודד שפת עמנו – שתי גדות לו, זו גדתו הגרמנית

וזו גדתו העברית

הפועל רדפ ונטיותיו- רדפתי,רדפת,נרדפתי,רדףהיה כנראה נחוץ בוינה של שנות העשרים למאה הקודמת

זה המילון של אבי – אבן שושן הותיק והטוב מ ,1952 מתנה למנויי "דבר" שממנו למדנו שנינו מילים חדשות ובעזרתו למדתי לפתור תשבצים

הוא אשר אמרנו – הקדמה, הקדמה, אוכלת כל חלקה טובה דור הדפוס ודור המקלדת – מודה ומתוודה – גם אני מעדיפה לסמן מילה, ללחוץ לחיצה ימנית ולקבל את פירושה – אינסטנט, און דה ספוט, ובכל זאת…איפה הרגש? איפה הלב? איפה האיטיות הברוכה והסחת הדעת בשל המפגש בדרך עם מילים מעניינות שלא בהכרח חיפשתי