מפעל ההנצחה יוצא לדרך.
כשיצאה השמועה שמפעל התיעוד וההנצחה יוצא לדרך התחילו להתדפק על דלתי מועמדים לאינסופ , אחדים מנופפים בפראות בדפיהם – קחי אותי! קחי אותי! אחרים זועקים בתחינה – גם אני! גם אני !
מכיוון שהבחירה קשה לי החלטתי לבחור מהם באקראי, קצת מפה וקצת משם , at random מה שנקרא , בלי להתייחס לסדר הכרונולוגי ובלי פרוטקציות, או משוא פנים. אלא שעל השולחן עוד היו מונחים מאתמול שניים, באים בימים , משוכני מדף הספרים של ילדותי וחשבתי שמפאת שיבתם אולי כדאי בכל זאת להתחיל בהם. הלכתי להכין קפה אבל כשחזרתי נעלמו שניהם כלא היו. שליש מימיי אני מבלה בחיפושים ; כמו להכעיס נעלמים לי חפצים שונים ברחבי הבית ואני מוצאת אותם רק אחרי שוויתרתי והפסקתי את החיפושים, אי לכך החלטתי הפעם לוותר מראש ( הרי בינינו? לאן הם כבר יצליחו להגיע על רגליהם הקשישות ) ולבחור במקומם, באקראי, ברור שבאקראי, שניים אחרים.
ובכן, באקראיות מוחלטת, בחרתי בשניים, שני ספרים של ( אונורה דֶה ) בלזאק אהוב ליבי , כי כידוע עם אהבה לא מתווכחים : האחד שלי , אז'ני גראנדה , שראה אור עברי ב 1965 בספריה לעם של עם עובד , מחירו היה לירה וחצי ( 1.50 !! ) ורישום העטיפה שלו " מעשה ידי נפתלי בזם " (כך במקור! מה יש לך להגיד על זה , ספר דיגיטאלי ? ) והוא מלווה אותי מאז בכל אשר אתגורר ובכל אשר אחיה – והשני, של אמא שלי , 'אבא גוריו ' , החביב והמוכר לכולנו מביצפר, (בשלמותו משיעורי ספרות, או בצמצומו , מסיכומי דובשני) הצעיר ממנו בשש שנים אך מכיוון שהודפס על נייר קומוניסטי בפולין הקומוניסטית לא עלה בידו להזדקן יפה –
הנה הם כאן לפניכם – מונצחים לעולמי עד בפנתיאון הספרים בני האלמוות
- יחד זקנו והעלינו כתמי חלודה
רועה אווזים 