כל אדם נולד עם קצב משלו , ואני במהותי אדם איטי, מאד, שרוצה כל ימיו להאיץ ולמהר ולהספיק יותר , להספיק יותר – מין אמביוולנטיות פנימית מובנית כזו. לא ייפלא איפה שהדמות שאיתה הזדהיתי יותר מכולן בעליסה בארץ הפלאות היא השפן האץ ורץ פן יאחר . ולא ייפלא עוד יותר שההודעה על אפליקציית הפלאים החדשה שבתה לרגע את ליבי
למעוניינים http://www.geektime.co.il/spritz-introduce-a-new-way-of-reading /
אחד מתסכוליי הגדולים היא העובדה המעציבה שאינני קוראת מהר. פראוקייה , חברתי, למשל , מצליחה לקרוא שלושה ספרים ( היא באמת קוראת אותם, ולא סתם ספרים, ספרות במיטבה ) באותו פרק זמן שבו אני קוראת אחד. ואם לא די בכך שאני קוראת לאט – הספרים הטובים והמעניינים הרואים אור הולכים ורבים בימינו ועימם גם ותחושת התסכול וההחמצה. כבר חשבתי להוריד את האפליקציה ולהתחיל להתאמן בקריאה מהירה- איזה יופי של דבר ! אלא שאז, איך לא ? הופיעה מחשבה שנייה – בשבח האיטיות , ( הרי הודיתי כבר – אמביוולנטיות מובנית כזו, רק רואה דבר וכבר רואה את היפוכו: ומה עם ההנאה שבאיטיות ? מה עם שעות הרוגע הנינוחות בחברתו של ספר עב כרס של פעם ? כזה עם עלילה ענקית ומסובכת ושפע של דמויות וגיבורים , והמון עמודים ותמונות ואותיות קטנטנות , לא פשוט לעיניים אבל כיף לדמיון – ואיזו הנאה ברוכה!
[i] https://www.ted.com/talks/carl_honore_praises_slowness
[ii] מילן קונדרה – ההנאה שבאיטיות
לא פשוט לעיניים אבל כיף לדמיון – ואיזו הנאה ברוכה!
[i] https://www.ted.com/talks/carl_honore_praises_slowness
[ii] מילן קונדרה – ההנאה שבאיטיות