יוֹפִּי בֵּיְים.

האם הוא בעליו של ספר הקינות ? האם הוא זה ששירבט – חרץ , את השורות ההן על הכריכה ?  את השם – JOZEF BEEM  – ואת הכתובת והשם העברי והתאריך המעורר פלצות – לועזי ועברי ?

היד הכותבת נדמית לי קשישה הרבה יותר מידו של נער בן 17 כמעט  וגם הכתובת הזו בליאווארדן שבצפון הולנד, מרוחקת כ 180 קמ. מבית היתומים שבליידן, 75 קמ. ממחנה ווסטרבורק ,  חורגת לגמרי מהמעט שבמעט הידוע לי על יופי או משפחתו.  הצלבת הכתובת והשם בחיפוש בגוגל אינה מביאה תוצאות והספק כבר מתחיל לחלחל , שהרי בעצם איך מצא  ספר הקינות הזקן את דרכו לידיו של נער צעיר ממנו בששים שנה, דייר בבית היתומים , שגורש  ארבעה חודשים קודם לכן בשל יהדותו מבית הספר המקצועי בו למד ובתקופת הביניים הקצרה  לפני שנשלח אל המחנה שממנו הובל מיד אל מותו  שימש שליח, עוזר למסיק , עוזר לשוער בית היתומים   ולכן מן הסתם  לא היה מבין ובקיא ברישום התאריך העברי , היום והחודש והשנה ? והרי גם שם האב  לא ממש מתאים – דויד הוא רק שמו האמצעי , וגם אם היה קרוי כך בפי כולם אני זקוקה בכל זאת לנקודות חיבור נוספות כדי לדעת בוודאות שמלאכתי נשלמה.   אלא שבינתיים  יוזף ביים זה שנקרה לי בדרך אינו מניח לי ואני זונחת שוב את ספר הקינות ונענית למבט המבקש בעיניו.

משפחתו של יוזף דויד  ביים 

ב Joods Monument, אתר ההנצחה המקוון של יהודי הולנד אני פוגשת את כל בני משפחתו של יופי . פיסה אחר פיסה אני דולה את שרידי חייהם ממחשכי האוב  –

אביו של יופי – סימון דוד  שהיה סוחר , נולד ברוטרדם  בעשירי למרץ 1892 , המשיך להתגורר  ברוטרדם , גם אחרי שאשתו חלתה ב1929 ועברה למוסד לחולי נפש באפלדורן וארבעת ילדיו נלקחו ממנו והועברו לליידן , לבית היתומים.  הוא בוודאי התקשה לטפל בהם  אבל באתר בית היתומים   http://www.joodsweeshuis-leiden.nl/JoodsWeeshuis/Bio/BeemKinderen  דווקא מציינים שכמעט בכל יום ראשון היה האב מבקר את ילדיו .

ואני מוצאת גם את כתובתו ברוטרדם : הפנסיון של הגב'  אליזבט חרונוואוד ( תעתיק הולנדי לגרינוואלד ) שבואן דר הונארדסטראט 16 – שבו התגוררו יחד עימו , מלבד בעלת הבית,  גם יוזף וולף , שהיה  בדיוק בן גילו והגברת מתילדה פולאק , שהייתה מבוגרת ממנו בשש שנים ובת גילה לערך של בעלת הבית .  וכמוהו – גם הם נרצחו באושוויץ  , בין אוגוסט 1942  ל 28 בפברואר 1943, יום מותו של סימון דוד ש"זכה" לכמה חודשים נוספים של חיים מפני שלא נשלח מיד אל תאי הגזים אלא הוצב לעבודה ומת לבסוף " מוות טבעי " בשל תנאי המחנההקשים .

אני מדמיינת בעיני רוחי את ארבעת הדיירים , מסבים לארוחה שבישלה הגברת חרונוואוד . אולי גם נשארים בחברותא לשוחח  קצת , לעשן סיגריה אחרי הארוחה ורק אחר כך פורשים איש לחדרו.

ואפילו מודעת עיתון קטנה  אני מוצאת לאשש בה את קיומו אי פעם של סימון דויד ביים בעולם

רוטרדם  סוכן אמין בעל רשיון לטקסטיל  ייצג את כל ענייניכם ברוטרדם וערי הסביבה  כמו וכן גם שירותי גבייה  וכד'  ס.ד. ביים   –  והכתובת שצויינה לעיל

ובכל אלה מסתכמים 51 שני חיי אדם….

המשך צפוי…