הכתובת : המוסד היהודי לחולי נפש

 

רוזה ביים – הרצדהאל

Heerlen, – Auschwitz,

אמא של יוֹפּי .

"..הייתה בתם של יוזף הרצדאל ויוליה ביר. היא הייתה נשואה לסימון דוד ביים . לזוג היו ארבעה ילדים – הרמינה יוליאנה , יוליאנה הרמינה, יוזף דוד ודוד יוזף . היא סבלה ממתח נפשי  וב 1929 אושפזה בשל דיכאון במוסד היהודי לחולי נפש שבאפלדורן.  ילדיה  הועברו למוסדות אחרים.

ב 1943 היא נשלחה  יחד עם הצוות המטפל של בית החולים וכל המטופלים האחרים  למחנות הריכוז ומתה בדרך לאושוויץ בגלל התנאים המחרידים  של המסע.. "

זו הביוגרפיה העגומה של רוזה ביים הרצדאל מפיו של בן דודה מישל בלטיסן באתר המקוון להנצחת יהודי הולנד .

rosa_hertzdahl.jpg()(EBF45C0938556EC7F8BEB84FF27DBFD9)וזו  רוזה ביים הרצדאל  ,

ארבע עשרה שנים הייתה רוזה ביים מאושפזת ב  'אָפֵּלדוֹרנסֶה בּוֹס' – המוסד המרכזי היהודי לחולי נפש באפלדורן .

אני תוהה – תקופה ארוכה מאד לאישפוז בבית חולים פסיכיאטרי בשל דיכאון בלבד. האם היה זה דיכאון לאחר לידתו של יופי, בנה הצעיר ? האם באו הילדים לבקר אותה שם ? האם ציפו והאמינו שתחלים ותשתחרר ?

דיכאון קליני.

מוזר – ברשימה הארוכה של דרי בית החולים צד את עיני שם מוכר פאולה שוויצר – כשמה  של אמא שלי, בנעוריה  – ואני נזכרת בפעמים ההן שחיכיתי בחוץ על הדשא בשלוותה לאבי שליווה את אמא שלי פנימה כשהסתיים הביקור – הייתי בת שש או שבע בערך  והיה אסור לילדים להיכנס לבניין בית החולים.

אלה  שגרמו לאמא שלי להגיע לשלוותה  הם אלה ששיילחו את פאולה שווייצר האחרת  אל מותה הנורא . האם בשל ההזדהות  נשאבתי אל סיפור משפחתו של יופי וזנחתי בינתיים את החיפוש אחר בעליו של ספר הקינות ?

מסעם האחרון של דיירי בית החולים

בשנים הראשונות לכיבוש הנאצי נאסר על בתי החולים הכלליים לאשפז ולטפל ביהודים ונאסר גם על אנשי צוות רפואי  שאינם יהודים לעבוד בבתי החולים היהודיים. ב 1943 נמצאו באפלדורנסה בוס 1181 חולים  . גם מספרם של המטפלים ואנשי הצוות עלה  – יהודים רבים האמינו שהנאצים יניחו לחולים לנפשם  ובאפלדורן אפילו כינו את המוסד 'גן העדן של היהודים ' אבל בבוקר ה 20 בינואר 1943 הופיעה משטרת הסדר של ווסטרבורק והחלה לפנות באלימות את אנשי הצוות ואת כל המטופלים מחדריהם . לבושים למחצה , חלקם  עירומים, צווחים ובוכים  נזרקו החולים אל  המשאיות והובלו לתחנת הרכבת באפלדורן. הרכבת איחרה והגיעה רק למחרת – רכבת ארוכה ובה 40 קרונות משא לדחוק בהם בכוח את האומללים  שהיו שרויים כבר יממה במשאיות הדחוסות.  את המזון שנועד למסע השאירו על הרציף.  כשהגיעו לאושוויץ היה המצב נורא עוד יותר – רבים מהחולים מתו במהלך הנסיעה . אלה  שניסו להימלט  נורו על הרציף . את הנותרים דחפו בחבטות אלה לקרונות ומהם למשאיות , שלא פנו לתאי הגזים אלא נסעו היישר אל השוחות שבהן טמנו ושרפו את גופות הנרצחים  בגז . לשם גם השליכו את הקורבנות החדשים שזה עתה הגיעו והוסיפו  פחיות של דלק ועצים לבערה  – ( רודולף ורבה (Rudolf Vrba) , מעיד בספרו " בריחה מאושוויץ")

 

עד לשנת 2010 לא התיר ארכיון העיר אמסטרדם , שם נשמרה כרטסת המטופלים במוסד , לחשוף את שמותיהם של הרשומים בה  מפאת החיסיון הרפואי.

" עד אז חשתי בכל טקס זיכרון שאני מנציח קבוצה של בני אדם חסרי זהות ופנים ועושה להם בכך עוול נורא . והאירוניה המרה הייתה שב 1940 דווקא נענו השלטונות ההולנדיים ברצון רב לדרישתם של הגרמנים לספק להם את המידע על היהודים… "     מספר יושב ראש הוועדה להנצחת ה'אָפֵּלדוֹרנסֶה בּוֹס' בראיון לעיתון טראו.

 

רוזה . צר לי שמרבית הדברים שכתבתי על אודותיך עוסקים בשנותייך באָפֵּלדוֹרְנְסה בּוֹס –  והרי היו לך חיים גם לפני ששמייך התקדרו  –   אני יודעת למשל שאת ילדתך הראשונה ילדת כשהיית בת עשרים וארבע ושנתיים אחר כך את ילדתך השנייה  ושנתיים אחריה  את בנך הראשון וארבע שנים אחר כך  את יופי . כבר היית אז בת שלושים ושניים, אם לארבעה – ובטח גם קצת עייפה כי שלוש שנים אחר כך נאלצת להיפרד מהילדים והמשפחה ולעבור לבית החולים . בצילום היחיד שנותר ממך את בת 35 , כך כותב מישל בלטיסן , בנה של אחותך , שצרף את הצילום במרץ 2013 לפינה השמורה לך  באתר ההנצחה המקוון. אני משערת שאולי זה הצילום מתוך תיק הרפואי שלך שנשמר בארכיון באמסטרדם – את נראית בו צעירה כל כך , חולמנית . עצובה קצת , מכונסת פנימה ומזכירה לי בו קצת את רחל  המשוררת , בת גילך בערך , גם היא חולה וגם היא רחוקה ומרוחקת מכל אהוביה ..                 ובלי שתדע  על העתיד לקרות אחרי מותה כתבה כמו מפיך –

אליהו  – רחל

כעלית הקיר של אליהו

חדרי במרום הגג. ולעיתים

אני הוגה בו, בישיש הפלאי,

המחיה מתים.

ויתמודד עד שבע על הילד,

קול תפילה קורע והולך,

וישב אל האם המקוננת:

"ראי, חי בנך".

מתי שלי! הוא לא יבוא כקדם,

לא ישתרע עליכם ופיו- לא יקוד,

קרים אתם, וקול וקשב אין,

ולא תקומו עוד.

 

לזכרך..

 

 

מבטיחה להמשיך

 

1 – https://www.archieven.nl/nl/zoeken?miview=ff&mivast=0&mizig=317&miadt=5&miaet=14&micode=2209&minr=1385259&milang=nl&misort=last_mod%7cdesc&mizk_alle=apeldoornsche+bosch

https://www.trouw.nl/home/het-apeldoornsche-bosch~aa7ffbbc/

https://www.volkskrant.nl/wetenschap/de-tragedie-van-het-apeldoornse-bos~a511421/3

4 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%A3_%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%94

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s