אחיותיו ואחיו של יוזף-דוד

שלושת הילדים הנוספים של משפחת ביים

 

הרמינה – יוליאנה –

לא הרבה אני יודעת על הרמינה יוליאנה אלא זאת בלבד :

שכונתה בפי כולם מִין ( MIEN ) ושהחלה את חייה בבית היתומים כשהייתה בת 11 והתגוררה בו שמונה שנים, עד יולי 1937 , ואחר כך עוד חודשיים  , בין סוף ספטמבר לתחילת נובמבר באותה  שנה, כשעברה כנראה לאמרספורט , מכיוון שב 1 בספטמבר 1939, כפי שנכתב באתר ההנצחה המקוון , עברה מין מאמרספורט לאלטן ( AALTEN ) וגרה שם אצל משפחת פולדאואר , שגם אותה ואת כתובתה שבאלטן אני מוצאת באתר המקוון : רגינה פולדאואר דה יונג, המקצוע : זבנית ובעלה – סלי פולדאואר שהיה סוחר – ושניהם נרצחו באושוויץ באותו יום עצמו – ה 12 לאוקטובר 1942 ,  אבל הרמינה , ששמשה כנראה עוזרת בביתם,  עזבה כבר ב 3 ביוני 1942 את אלטן ועברה לויש  (WISCH ׂ) ומשום כך ניצלה לזמן מה מגורלם האכזר וזכתה  בחמישה חודשים נוספים של חיים . עד שנשלחה גם היא ב 5 במרץ 1943 בטרנספורט הראשון מווסטרבורק  למחנה המוות סוביבור. בת 25 הייתה מין כשנרצחה.

 

יוליאנה – הרמינה  – אחותה הצעירה בשנתיים של הרמינה

גם על אודותיה אני יודעת אך מעט –   כינוייה – יוליה , יולטייה בפי אוהביה , מקום ותאריך לידתה – רוטרדם 26.1.1920 , ומותה – אושוויץ , 30.9.1942  ;  שמונה שנים היא התגוררה בבית היתומים, עזבה ב 27.9.1937 ושבה לשם בנובמבר של אותה שנה וחיה חצי שנה נוספת בבית היתומים עד שעזבה שוב במאי 1938 .  מקצועה כפי שרשום באתר – עוזרת במשק הבית והיא התגוררה באמסטרדם , קודם בפרדריקפליין 11  ואחר כך בפלאנטז'ה פראנשלאאן 17  – בביתו של לודוויק הארטוח סרלואי , ששימש כרב הראשי של הקהילה האשכנזית באמסטרדם .

בפברואר 1941 זימן אליו המושל הנאצי הממונה על אמסטרדם את הרב האשכנזי הראשי סרלואי  יחד עם הרב הראשי לקהילה הספרדית דוד פרנסס ועם יושב ראש הקהילה האשכנזית אברהם אשר וציווה עליהם להקים מועצת יהודים (יודנראט – joodseraad ) , אבל למרות היותו חבר במועצה , שראשיה זכו לכאורה לחסינות מפני שילוח למחנות , נצטוו  ב 22 לאוקטובר 1942 הוא ובני ביתו – אשתו בתו וכלתו –  להתייצב במחנה המעבר ווסטרבורק ו 4 ימים מאוחר יותר נרצחו כולם באושוויץ .

יולטייה ביים נתפסה ונשלחה בלי ספק קודם לכן לווסטרבורק ומשם לאושוויץ – כי כבר ב 30 בספטמבר לא הייתה בין החיים.

בנו הרופא של הרב , הארטוח סרלואי , שהייתה לו מרפאה בבית הוריו הצליח לשרוד עד סוף מרץ 1944

וזהו, זה הכל – אלה כל תולדות ……

 

אחיו של יוזף – דוד   דוד – יוזף ביים

מוזר , לבנות ולבנים במשפחת ביים ניתנו שמים זהים ,  בהיפוך , הרמינה – יוליאנה , יוליאנה – הרמינה , דוד – יוזף , יוזף – דוד : כמו חשו ההורים שהנצחת זכר הוריהם בשמם של הילדים קצרה תהיה ולכן הכפילו את השמות

                                                                                             יוזף דוד                    דוד יוזף   

David Jozef Beem

Rotterdam, 17 June 1922 – Sobibor, 9 July 1943

Reached the age of 21 years            

Occupation: Farm labourer                                              

 

כך הוא מונצח באתר המקוון לזכר יהודי הולנד – המקצוע : חקלאי

 

דוד – יוזף  החל את חייו בבית היתומים כשהיה בן שבע והתגורר בו שתים עשרה שנים .  באוגוסט 1941 , כשמלאו לו 19 , עבר לקיבוץ  ב LAAG KEPPEL ( לָאח – קֵפֵּל ) – כפר במחוז חלדרלנד שבמזרח הולנד.   הקיבוץ היה למעשה קומונה של צעירים יהודיים שהוכשרו בעבודות חקלאיות במשקי הסביבה כדי להכין את עצמם לקראת העליה לארץ ישראל. אלא שהחל מאי 1940 , מאז פלישת הנאצים להולנד, לא היה אפשר להגר מהמדינה והצעירים היהודיים שחלמו על הקיבוץ נשלחו למחנה ווכט או למחנה ווסטרבורק . דויד יוזף נשלח למחנה ווכט (Vught) , אחד מחמשת מחנות הריכוז שפעלו בשטחה של הולנד. ב 29 למאי 1943 הוא נשלח לעבוד במורדייק  (Moerdijk ) בחפירת תעלות נ״ט להגנה בפני טנקים אבל לאחר כחודש , ב 3 ליולי 1943 הוא נשלח  למחנה המעבר ווסטרבורק ,  ב 6 ביולי הוא נשלח משם למחנה המוות סוביבור וכעבור שלושה ימים, מיד בהגיעו לשם, הוא נרצח.

 

׳מטען ׳  –  להנצחת דרי בית היתומים היהודי בליידן  מידו של האמן הישראלי – הולנדי רם קציר 

 

ארבע מזוודות נוספות פזורות ברחבי העיר ליידן  , לזכר הנרצחים

 

ועדיין אינני יודעת מי הוא בעליו של ספר הקינות שנקרה לי בדרכי והקרה לי בהמשך הדרך את יוזף ביים הנער, יוזף ביים האחר , שאמנם לא היה בעליו , אבל בשלו עיכבתי לזמן מה את החיפוש  שהרי לא יכולתי להשאיר שם באלמוניותם , אותו ואת בני משפחתו , בדממת האתר המקוון ולא לספר את סיפור חייהם העצוב וסופם הנורא..

נוחו בשלום על משכבכם

ממשיכה…

 

רוזה ביים – הרצדהאל

Heerlen, 19 juli 1894 – Auschwitz, 25 januari 1943

אמא של יוֹפּי .

"..הייתה בתם של יוזף הרצדאל ויוליה ביר. היא הייתה נשואה לסימון דוד ביים . לזוג היו ארבעה ילדים – הרמינה יוליאנה , יוליאנה הרמינה, יוזף דוד ודוד יוזף . היא סבלה ממתח נפשי  וב 1929 אושפזה בשל דיכאון במוסד היהודי לחולי נפש שבאפלדורן.  ילדיה  הועברו למוסדות אחרים.

ב 1943 היא נשלחה  יחד עם הצוות המטפל של בית החולים וכל המטופלים האחרים  למחנות הריכוז ומתה בדרך לאושוויץ בגלל התנאים המחרידים  של המסע.. "

זו הביוגרפיה העגומה של רוזה ביים הרצדאל מפיו של בן דודה מישל בלטיסן באתר המקוון להנצחת יהודי הולנד .

וזו  רוזה ביים הרצדאל  ,

ארבע עשרה שנים הייתה רוזה ביים מאושפזת ב  'אָפֵּלדוֹרנסֶה בּוֹס' – המוסד המרכזי היהודי לחולי נפש באפלדורן .

אני תוהה – תקופה ארוכה מאד לאישפוז בבית חולים פסיכיאטרי בשל דיכאון בלבד. האם היה זה דיכאון לאחר לידתו של יופי, בנה הצעיר ? האם באו הילדים לבקר אותה שם ? האם ציפו והאמינו שתחלים ותשתחרר ?

דיכאון קליני.

מוזר – ברשימה הארוכה של דרי בית החולים צד את עיני שם מוכר פאולה שוויצר – כשמה  של אמא שלי, בנעוריה  – ואני נזכרת בפעמים ההן שחיכיתי בחוץ על הדשא בשלוותה לאבי שליווה את אמא שלי פנימה כשהסתיים הביקור – הייתי בת שש או שבע בערך  והיה אסור לילדים להיכנס לבניין בית החולים.

אלה  שגרמו לאמא שלי להגיע לשלוותה  הם אלה ששיילחו את פאולה שווייצר האחרת  אל מותה הנורא . האם בשל ההזדהות  נשאבתי אל סיפור משפחתו של יופי וזנחתי בינתיים את החיפוש אחר בעליו של ספר הקינות ?

מסעם האחרון של דיירי בית החולים

בשנים הראשונות לכיבוש הנאצי נאסר על בתי החולים הכלליים לאשפז ולטפל ביהודים ונאסר גם על אנשי צוות רפואי  שאינם יהודים לעבוד בבתי החולים היהודיים. ב 1943 נמצאו באפלדורנסה בוס 1181 חולים  . גם מספרם של המטפלים ואנשי הצוות עלה  – יהודים רבים האמינו שהנאצים יניחו לחולים לנפשם  ובאפלדורן אפילו כינו את המוסד 'גן העדן של היהודים ' אבל בבוקר ה 20 בינואר 1943 הופיעה משטרת הסדר של ווסטרבורק והחלה לפנות באלימות את אנשי הצוות ואת כל המטופלים מחדריהם . לבושים למחצה , חלקם  עירומים, צווחים ובוכים  נזרקו החולים אל  המשאיות והובלו לתחנת הרכבת באפלדורן. הרכבת איחרה והגיעה רק למחרת – רכבת ארוכה ובה 40 קרונות משא לדחוק בהם בכוח את האומללים  שהיו שרויים כבר יממה במשאיות הדחוסות.  את המזון שנועד למסע השאירו על הרציף.  כשהגיעו לאושוויץ היה המצב נורא עוד יותר – רבים מהחולים מתו במהלך הנסיעה . אלה  שניסו להימלט  נורו על הרציף . את הנותרים דחפו בחבטות אלה לקרונות ומהם למשאיות , שלא פנו לתאי הגזים אלא נסעו היישר אל השוחות שבהן טמנו ושרפו את גופות הנרצחים  בגז . לשם גם השליכו את הקורבנות החדשים שזה עתה הגיעו והוסיפו  פחיות של דלק ועצים לבערה  – ( רודולף ורבה (Rudolf Vrba) , מעיד בספרו " בריחה מאושוויץ")

 

עד לשנת 2010 לא התיר ארכיון העיר אמסטרדם , שם נשמרה כרטסת המטופלים במוסד , לחשוף את שמותיהם של הרשומים בה  מפאת החיסיון הרפואי.

" עד אז חשתי בכל טקס זיכרון שאני מנציח קבוצה של בני אדם חסרי זהות ופנים ועושה להם בכך עוול נורא . והאירוניה המרה הייתה שב 1940 דווקא נענו השלטונות ההולנדיים ברצון רב לדרישתם של הגרמנים לספק להם את המידע על היהודים… "     מספר יושב ראש הוועדה להנצחת ה'אָפֵּלדוֹרנסֶה בּוֹס' בראיון לעיתון טראו.

 

רוזה . צר לי שמרבית הדברים שכתבתי על אודותיך עוסקים בשנותייך באָפֵּלדוֹרְנְסה בּוֹס –  והרי היו לך חיים גם לפני ששמייך התקדרו  –   אני יודעת למשל שאת ילדתך הראשונה ילדת כשהיית בת עשרים וארבע ושנתיים אחר כך את ילדתך השנייה  ושנתיים אחריה  את בנך הראשון וארבע שנים אחר כך  את יופי . כבר היית אז בת שלושים ושניים, אם לארבעה – ובטח גם קצת עייפה כי שלוש שנים אחר כך נאלצת להיפרד מהילדים והמשפחה ולעבור לבית החולים . בצילום היחיד שנותר ממך את בת 35 , כך כותב מישל בלטיסן , בנה של אחותך , שצרף את הצילום במרץ 2013 לפינה השמורה לך  באתר ההנצחה המקוון. אני משערת שאולי זה הצילום מתוך תיק הרפואי שלך שנשמר בארכיון באמסטרדם – את נראית בו צעירה כל כך , חולמנית . עצובה קצת , מכונסת פנימה ומזכירה לי בו קצת את רחל  המשוררת , בת גילך בערך , גם היא חולה וגם היא רחוקה ומרוחקת מכל אהוביה ..                 ובלי שתדע  על העתיד לקרות אחרי מותה כתבה כמו מפיך –

אליהו  – רחל

 

 

מבטיחה להמשיך

 

1 – https://www.archieven.nl/nl/zoeken?miview=ff&mivast=0&mizig=317&miadt=5&miaet=14&micode=2209&minr=1385259&milang=nl&misort=last_mod%7cdesc&mizk_alle=apeldoornsche+bosch

2 https://www.trouw.nl/home/het-apeldoornsche-bosch~aa7ffbbc/

https://www.volkskrant.nl/wetenschap/de-tragedie-van-het-apeldoornse-bos~a511421/3

4 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%A3_%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%94

 

 

יוֹפִּי בֵּיְים.

האם הוא בעליו של ספר הקינות ? האם הוא זה ששירבט – חרץ , את השורות ההן על הכריכה ?  את השם – JOZEF BEEM  – ואת הכתובת והשם העברי והתאריך המעורר פלצות – לועזי ועברי ?

היד הכותבת נדמית לי קשישה הרבה יותר מידו של נער בן 17 כמעט  וגם הכתובת הזו בליאווארדן שבצפון הולנד, מרוחקת כ 180 קמ. מבית היתומים שבליידן, 75 קמ. ממחנה ווסטרבורק ,  חורגת לגמרי מהמעט שבמעט הידוע לי על יופי או משפחתו.  הצלבת הכתובת והשם בחיפוש בגוגל אינה מביאה תוצאות והספק כבר מתחיל לחלחל , שהרי בעצם איך מצא  ספר הקינות הזקן את דרכו לידיו של נער צעיר ממנו בששים שנה, דייר בבית היתומים , שגורש  ארבעה חודשים קודם לכן בשל יהדותו מבית הספר המקצועי בו למד ובתקופת הביניים הקצרה  לפני שנשלח אל המחנה שממנו הובל מיד אל מותו  שימש שליח, עוזר למסיק , עוזר לשוער בית היתומים   ולכן מן הסתם  לא היה מבין ובקיא ברישום התאריך העברי , היום והחודש והשנה ? והרי גם שם האב  לא ממש מתאים – דויד הוא רק שמו האמצעי , וגם אם היה קרוי כך בפי כולם אני זקוקה בכל זאת לנקודות חיבור נוספות כדי לדעת בוודאות שמלאכתי נשלמה.   אלא שבינתיים  יוזף ביים זה שנקרה לי בדרך אינו מניח לי ואני זונחת שוב את ספר הקינות ונענית למבט המבקש בעיניו.

 

משפחתו של יוזף דויד  ביים 

 

ב Joods Monument, אתר ההנצחה המקוון של יהודי הולנד אני פוגשת את כל בני משפחתו של יופי . פיסה אחר פיסה אני דולה את שרידי חייהם ממחשכי האוב  –

אביו של יופי – סימון דוד  שהיה סוחר , נולד ברוטרדם  בעשירי למרץ 1892 , המשיך להתגורר  ברוטרדם , גם אחרי שאשתו חלתה ב1929 ועברה למוסד לחולי נפש באפלדורן וארבעת ילדיו נלקחו ממנו והועברו לליידן , לבית היתומים.  הוא בוודאי התקשה לטפל בהם  אבל באתר בית היתומים   http://www.joodsweeshuis-leiden.nl/JoodsWeeshuis/Bio/BeemKinderen  דווקא מציינים שכמעט בכל יום ראשון היה האב מבקר את ילדיו .

ואני מוצאת גם את כתובתו ברוטרדם : הפנסיון של הגב'  אליזבט חרונוואוד ( תעתיק הולנדי לגרינוואלד ) שבואן דר הונארדסטראט 16 – שבו התגוררו יחד עימו , מלבד בעלת הבית,  גם יוזף וולף , שהיה  בדיוק בן גילו והגברת מתילדה פולאק , שהייתה מבוגרת ממנו בשש שנים ובת גילה לערך של בעלת הבית .  וכמוהו – גם הם נרצחו באושוויץ  , בין אוגוסט 1942  ל 28 בפברואר 1943, יום מותו של סימון דוד ש"זכה" לכמה חודשים נוספים של חיים מפני שלא נשלח מיד אל תאי הגזים אלא הוצב לעבודה ומת לבסוף " מוות טבעי " בשל תנאי המחנההקשים .

אני מדמיינת בעיני רוחי את ארבעת הדיירים , מסבים לארוחה שבישלה הגברת חרונוואוד . אולי גם נשארים בחברותא לשוחח  קצת , לעשן סיגריה אחרי הארוחה ורק אחר כך פורשים איש לחדרו.

ואפילו מודעת עיתון קטנה  אני מוצאת לאשש בה את קיומו אי פעם של סימון דויד ביים בעולם

רוטרדם  סוכן אמין בעל רשיון לטקסטיל  ייצג את כל ענייניכם ברוטרדם וערי הסביבה  כמו וכן גם שירותי גבייה  וכד'  ס.ד. ביים   –  והכתובת שצויינה לעיל

ובכל אלה מסתכמים 51 שני חיי אדם….

 

המשך צפוי…

 

 

משפחת בֵּיים מאלבורג

 

באוגוסט השנה , ימים אחדים אחרי תשעה באב נסעתי לבקר באמסטרדם.

ביום השישי הראשון לשהותי בעיר חציתי בדרך אל החשמלית את שוק הספרים המשומשים המתקיים דרך קבע בכל יום ו' ב SPUI. השעה הייתה מאוחרת ורבים מסוחרי הספרים כבר החלו לארוז את מרכולתם ולקפל את הדוכנים . גם הדוכן המציג לעיתים ספרים בנושאי יהדות וישראל כבר התרוקן למדי . נחפזתי להגיע הביתה וכלל לא התכוונתי להתעכב לצידו אבל בפינתו המרוחקת של הדלפק צדו את עיניי אותיות מוכרות וכמו התחננו אלי שאעצור. לפני כעשרים שנים נקרו בדרכי  אותן אותיות מוכרות בדוכן הזה בדיוק וכאז , גם הפעם  לא עמדתי בפני תחינתן וניגשתי אליהן. אז – גילו עיני המשתאות סידור מהודר לסוכות  כרוך בעור  ועשיר באיורים ובביאורים בכתב רש"י , שהודפס באמסטרדם ב 1765 . הפעם הביט בי בעצב קונטרס  קטן דק ומהוה – כרוך בכריכת קרטון אפרפרה ומוכתמת שרצועת בד שחורה ומתפוררת דבוקה לה בגבה ומהדקת בקושי שמונים עמודים משחימים מזוקן ונאחזים זה בזה לבל יתפוררו . עמוד השער , שהודבק גם הוא ביד לא אמונה אל הכריכה,   העיד עליו שהוא

סדר

הקינות לתשעה אב,

עם מגילת איכה וקריאת התורה והקרובות

וכל התפילות

לפי מנהג האשכנזים

הכל מוגה בעיון גדול על פי כ"י וסידורים ישנים

על ידי

יצחק בן אריה יוסף דב

1. Baer.

רעדעלהיים

שנת תרכ"ג לפ"ק

Rodelheim,

Druk u.Verlag von J. Lehberger & Com

1863

 

הסוחר הבחין בי  והתפנה לרגע מעיסוקיו.   לשאלתי השיב לי בכנות שאין לו מושג מהו הספרון ומה כתוב בו מכיוון שאינו קורא עברית – אבל הפקיד בידי את כרטיס הביקור שלו למקרה שאהיה מעוניינת בנוספים דוגמתו – שכן הוא ואשתו מתמחים אמנם בעיקר בפקעות צבעונים ובהיסטוריה של אזור גידול הצבעונים  אבל גם קצת בתרבות אסיה וקצת ביהדות.  פדיתי את הספרון בשניים עשר היורו שביקש המוכר-  הרי לא יכולתי  להפקיר קרוב משפחה ולהשאיר אותו  מוטל שם בודד באין חפץ בו על הדלפק הריק –  ורצתי לתפוס את החשמלית שקרבה אל התחנה.

רק מאוחר יותר כשעלעלתי  בו בבית , ריח של ישישות עבשה עלה מבין דפיו , זיהיתי את הכתוב בעיפרון ביד חפוזה, ואולי רועדת , על דף הנייר הלבן שהיה דבוק על כריכתו הפנימית

 

Jozef Beem

7bis Kl. Hoogst  .

Leeuwarden

יוֹסֵף בֵּן דָוד

 21juli 1942

7Av van het jaar

5702

בחנתי בעניין את הכתוב . יוזף ביים.   בעליו של סדר הקינות ?

בשורה שמתחת לשם רשומה כתובת. ככל הנראה כתובתו.

מתחתיה משורטט קו  ושם  כתוב עברית, באותיות כתיב מנוקדות – יוֹסֵף בֵּן דָוִד

ושוב קו מפריד ומתחתיו  תאריך ..

למראה  התאריך המצמרר – 21 ביולי 1942 – נעתקה נשימתי …

מתוך joods monument    

טרנספורט מס.  3 , יום שלישי 21 ביולי 1942 – ווסטרבורק אושוויץ ,

931  בני אדם בהם 250 ילדים

לו דה יונג* : חלק 8 : אסירים ומגורשים ( נשלחים) , חלק ב' –  " המסע ברכבת , כפי שמתואר הטרנספורט השלישי לאושוויץ, ( 21 ביולי 42 ' ) אשר כלל בני נוער וצעירים רבים  היה , לדברי אחד הנשלחים  – " עליז ; כמעט כולנו שרנו והיינו אופטימיים. היו שם גם ילדים אחדים, ולא כל כך הבנו מה הם אמורים בדיוק לעשות. נסענו בקרונות בקר שהדלתות שלהם היו פתוחות , כך שיכולנו לשבת כשרגלינו מיטלטלות מחוץ לקרון ובכל תחנה בה עצרנו הרשו לנו לרדת לשתות מים. היו ארבעים אנשים בכל קרון; זה היה סביר יחסית . "

ביולי 1942 התחילו הגרמנים לשלח את אסירי מחנה המעבר ווסטרבורק שבמזרח הולנד לאושוויץ  – רובם ככולם נרצחו מיד כשהגיעו לשם.

בטרנספורט הראשון – יום רביעי, 15 ביולי 1942 –  נשלחו 1135 בני אדם

ביום המחרת, יום חמישי,  16 ביולי ,  יצא טרנספורט נוסף, גם הוא לאושוויץ – ובו 895 בני אדם

ה 21 ביולי חל ביום שלישי . שוב יצא טרנספורט לאושוויץ – השלישי במספר-  ונשלחו בו כאמור 931 בני אדם , בהם 250 ילדים .

 

כשחזרתי לארץ הנחתי אותו בארון לזמן מה – טרדות היומיום, עיסוקים דחופים יותר ואולי גם סתם פיזור הנפש הרגיל המאפיין אותי השכיחו אותו ממני   – אבל הוא, כמו רצה שאאתר את בעליו, לא הרפה ממני ודחק בי מדי פעם בתזכורות קטנות עדינות – שיר שהושמע ברדיו, אזכור כלשהו בעיתון בנושא מעורר אסוציאציה הציפו בי שוב ושוב מחשבות על אודותיו אלא שגם הן לא הצליחו עדיין להכריע את הכף.

בסוף דצמבר – בדרכנו לארץ מביקור אצל הילדים שבחו"ל – עברנו שוב באמסטרדם. בשדה התעופה קניתי עיתון הולנדי. בעמודים המרכזיים כתבה גדולה על אודות יצירת אמנות חדשה שמכין אמן הולנדי עבור אתר הזיכרון במחנה המעבר ווסטרבורק ; המחנה בו קיבצו הגרמנים את יהודי הולנד לפני ששלחו אותם אל מחנות המוות במזרח.  " עבודת נזירים בת זמננו "  מכריזה הכותרת-  102,000 שמות רשומים בכתב יד של יהודים וצוענים מבני סינטי ורומא , שנרצחו על ידי הנאצים.

בצילום הנלווה לכתבה מופיע מקטע מהיצירה ובארבע השורות האחרונות בתחתיתו – טפיחת תזכורת עזה על כתפי –  השם המוכר BEEM

 

 

 

 

הגעתי הביתה ועטתי מיד על הגוגל.

כבר בחיפוש הראשון העלה השם Jozef Beem אפשרויות לא מעטות – משפחה ענפה הייתה משפחת ביים. מוצאה היה ככל הנראה מגרמניה ( השם נשמע כשיבוש של בוהמיה.)   ורבים מבניה נשאו את השם יוזף.

ובכל זאת –  'יוסף בן דוד' , השם הכתוב עברית , הבחין אותו מכל האחרים  וצמצם מעט את הרשימה: שם האב חייב להיות דויד. אני משלבת את שני השמות בחיפוש ועד מהרה מופיע לעיני   ב – JOODSMONUMENT , אתר ההנצחה ליהודה הולנד , השם  JOZEL DAVID BEEM  .

יוזף דוד ביים.  יוֹפִּי ,כפי שכונה בפי כולם .  בנו של סימון דוד ביים . הצעיר במשפחתו . נולד ברוטרדם ב 4 ביולי 1926 .

".. יוֹפִּי נשלח מבית היתומים בליידן למחנה ווסטרבורק . החל מה – 1 באפריל 1942 , אחרי שנאסר עליו להמשיך בבית הספר המקצועי שבו למד , הוא שימש בתפקידים שונים בבית היתומים – שליח, עוזר לשוער, עוזר למסיק … ב 18 במרץ 1943 נשלח יופי יחד עם ילדי בית היתומים  האחרים למחנה המעבר ווסטרבורק , ב 23 למרץ נשלח משם ברכבת למחנה המוות סוביבור ושלושה ימים מאוחר יותר נרצח ."    אלה הדברים שכותב על אודותיו באתר הזיכרון בן דודו מישל בלטיסן, אחיינה של אימו, רוזה הרצדאל – ביים,  שנרצחה ב25 בינואר 1943 באושוויץ .   ידם הארוכה של הרוצחים השיגה אותה בכתובתה האחרונה המצוינת באתר –  המוסד היהודי המרכזי לחולי נפש שבאפלדורן .   רוזה ביים – הרצדאל סבלה מדיכאון והייתה מאושפזת מאז 1929 בבית החולים לחולי נפש שבאפלדורן .  ארבעת ילדיה – שתי בנות, הבוגרות יותר , ושני בנים – בני  11, 9, 7  ו 3 ,   נשלחו משום כך לבית היתומים היהודי בליידן.

יופי, הצעיר שבהם , היה אם כן בן שלוש בלבד כשהחל את חייו בבית היתומים  בליידן שבו יוסיף להתגורר במשך שנותיו הנותרות, עד שישלח למחנה המעבר ווסטרבורק שם יספיק לשהות חמישה ימים בלבד לפני שיובל ברכבת אל מותו.

ב23 למרץ 1943 נשלח יופי ברכבת מווסטרבורק לסוביבור ושלושה ימים מאוחר יותר נרצח.

לא מלאו לו עדיין 17 כשנרצח.

 

יוזף דוד ביים עם אחיו הבוגר ממנו דוד יוזף ביים

ילדי בית היתומים בליידן – יזוף דויד ביים  ככל הנראה עומד, שני, או שלישי, מימין

יוזף דויד ביים בצילום האחרון  האחרון שלו – 1942. מנהלי בית היתומים תכננו למלט את ילדי בית היתומים לאנגליה . הילדים הבוגרים צולמו אז לצורך התוכנית , שלא יצאה אל הפועל כמובן

 

*לו דה יונג – ( אמסטרדם , 2005-1914) היסטוריון יהודי הולנדי , שמש מ 1945 עד צאתו לגמלאות ב1979  כמנהל המכון המלכותי ההולנדי לתיעוד המלחמה  ומחברם של 13 הכרכים הראשונים ( מתוך 14 )  של הספר הההיסטורי המונומנטלי – "הממלכה ההולנדית במלחמת העולם השנייה "

https://en.wikipedia.org/wiki/Loe_de_Jong

*מחנה המעבר ווסטרבורק – http://www.kampwesterbork.nl/index.html#/index

 

המשך יבוא..