קודם לכל וידוי קטן :
אני מלכת ההתחלות החדשות . בכל פעם מפסיקה – נעלמת לשנה ולפתע , אאוט אוף דה בלו נתקפת רצון להתחיל מחדש .
זו אני – ולא נראה לי שאשתנה אי פעם. לכן לא נותר לי אלא לקבל את הדברים כפי שהם , לא להתאבל על החסר בי ופשוט לשמוח בקיים
ממסתרי הארכיון האגדי
או: מסע במכונת הזמן שהשאיר לי אבי
אמא שלי
בין המסמכים שבארכיון הותיק של אבי גיליתי מכתב כתוב פולנית שנשלח אל אמא שלי מוורשה ב 7 לאוגוסט 1958
גב׳ פולה היקרה !
מכתבה של גבירתי שימח אותי מאד. אני מתנצל שלא עלה בידי לענות עליו מיד…….( קטע שאינני מצליחה לפענח ) … אני זוכר היטב את שתי העלמות לבית שווייצר. לא פעם תהיתי מה עלה בגורלכן ושמעתי שאתן בישראל אבל עד לרגע זה לא ידעתי את כתובתכן. ברצוני לבקש מכן טובה , במידה והדבר אפשרי, לספר לי איך שרדתן את שנות הכיבוש הגרמני ואיך הצלחתן להתגלגל לפלסטינה
מפעם לפעם צפה ועלתה בזכרוני דמותה הדקה והנעימה של העלמה פולה. היית רגישה ביותר , גבירתי. ואינני יודע אם שאר המורים אכן הבחינו בכך. אבל החשוב ביותר היו התשובות ההגיוניות להפליא שלך וזאת אני מעריך ביותר אצל תלמידים. הצטערתי מאד כשמשום מה איבדנו קשר זה עם זו. הייתי רוצה מאד לדעת האם עדיין נשארה גבירתי כפי שהייתה אז ?
אני גם זוכר כיצד ישבנו יחד עם העלמה רוז'יה בהצגה בבית הספר וניהלנו שיחה רצינית ביותר. במהלך השיחה עישנה העלמה רוז'יה סיגריה . אני מאמין שהיא בוודאי נגמלה כבר מההרגל המזיק הזה.
אני רוצה להאמין , גבירתי, שחיי המשפחה מהווים עבורך מקור לסיפוק ושמחה. זהו עניין חשוב ביותר.
למרבה הצער, לא את כל חברותייך שאת שמן הזכרת אני זוכר באותה בהירות . יסלחו נא לי הבנות היקרות על כך. האם כולן מתגוררות בסביבות תל אביב ? ( פנינגשטיין, שפירא, איינהורן, פלינט, לוטרינגר ) ? פנינגשטיין . היא זכורה לי כאחת המדקלמות הטובות ביותר והייתה בעלת כשרון יוצא דופן למשחק . אלא שהחיים בוודאי לא זימנו לה אפשרות לפתח אותו. פלינטובנה , עלמה רצינית מאד שגילתה איזו פנטיות לאומנית חריפה ביותר ועד כמה שזכור לי הצטרפה לאיזו קולוניה יהודית בפולין שבה הילדים לא דיברו כלל בשפה הפולנית אלא בעברית בלבד. ילדים תמימים , קרבן על מזבח הניסיונות.
פלינטובנה עצמה כבר תיקנה בוודאי את דיעותיה אלה .
אשמח מאד אם התלמידות האחרות יכתבו לי אף הן וישלחו לי כמובן גם את תצלומיהן.
טוב מאד שגוטה אלפרן חוזרת לעצמה . היא סבלה מאד מהאסון שארע לה . האם גבירתי מתראה איתה לעיתים תכופות? לאחרונה קיבלתי מכתב מברונה אהרונוביץ ( גרוסמן ) מהר הכרמל – חיפה. רחוב אילנות 1 . הפתעה מוחלטת, שהשרתה עלי תחושה של קרבה.
אני מקווה גבירתי שמעתה נמשיך במידת האפשר בהתכתבות גם אם לא תכופה מאד אך לפחות קבועה ,
דרשי בבקשה בשמי בשלומן של כל החברות ובני משפחתן, חבקי בבקשה ממני את אירית ומסרי דרישת שלום לבבית לבעלך.
תשובה ארוכה תתקבל בברכה
ברכות לבביות
מריאן לובצקי
מריאן לובצקי, כך גיליתי , היה המורה לפולנית של אמא שלי בגמנסיה האהובה שלה ע"ש זקסובה שברחוב מיודובה בוורשה . מצאתי את שמו ברשימת המורים שלימדו בגימנסיה – באתר מוזיאון ההיסטוריה של יהודי פולין
להלן הלינק
והנה הם צילומי סוף השנה – צוות המורים , אמי ובנות כיתתה
מצאתי אותן בארכיון של אבי ואין לי מושג איך הגיעו לידה של אמא שלי. הרי לא לקחה איתה דווקא אותן כשברחו שניהם מוורשה והתגלגלו איתן בדרכים בכל שנות המלחמה מסיביר ועד אוזבקיסטן ובחזרה לוורשה ומשם לצרפת ואחר כך לישראל? אבל אין ספק שהיו מאד יקרות לליבה – כי בתשובה לשאלתו של המורה לספרות פולנית לובצקי – לא, אמא שלי לא נשארה כפי שהייתה בשנותיה בגמנסיה. העצב הצער והאבדן כיסו והעלימו לחלוטין את העלמה העדינה ,הנעימה , החקרנית , המוכשרת והמאושרת שהייתה אז, לפני המבול, לפני הזוועה , לפני חורבן עולמה
רועה אווזים 